מתוך לוגוסופיה, מדע ושיטה
השם "לוגוסופיה" מורכב משתי מילים יווניות: "לוגוס" ו"סופיה". המחבר אימץ מונחים אלה כשהוא מעניק להם משמעות של אמירה יוצרת או ביטוי של ההכרה העילאית ומדע מקורי או דעת; זאת במטרה להורות על סוג חדש של הכרות, תורה, מתודה וטכניקה, שהם לגמרי ייחודיים לה.
הלוגוסופיה היא תורה חדשה אשר אינה משתמעת לשתי פנים. היא חושפת הכרות בעלות אופי טרנסצנדנטלי ומקנה לרוח האדם את הפררוגטיבה שעד כה נשללה ממנו: למשול בחיי הישות אותה הוא מחייה.
תורה זו מובילה את האדם להכרה של עצמיותו, של אלוהים, של היקום וחוקיו הנצחיים. באשר ללימוד המאבחן של הבעיות שהתורה מציגה, יחד עם הפתרונות שהיא רושמת והגשמת ההוראות המבססות אותה, צריך לבצע זאת בהסתגלות לשיטה ולדיסציפלינות הקובעות והמארגנות כל פעילות, כפי שהדבר נעשה במדעים אחרים.
בדומה להרים, שומר האדם בקרביו אוצרות עלומים שעליו לגלותם ולעשות בהם שימוש, אם ברצונו להשיג את אותן המטרות הנעלות שיועדו לקיומו. מתוך ההכרה שבפנימיותו שלו יש מקום לאותו פוטנציאל סטאטי, יהיה עליו להיענות למשימה ולהפיח בה תנועה, על ידי טיפוח מודע של איכויות רוחו.
ההכרה הלוגוסופית מלמדת כיצד לטפח את אותן איכויות, ומורה את אופן השימוש בהן כדי שהמנטה, במלוא כושרה, בהשתחררה מעודף הדברים הטריוויאליים שסובבים את החיים, תזכה בסגולות של אותה פעילות, בה האינטליגנציה רוכשת תנופה התפתחותית חזקה. כל ההצעות המעוררות את ההכרה הלוגוסופית, כלום אין הן מובילות לעיצוב כישורים המצביעים על שיפור ממשי?
