מתוך חסרונות ונטיות האדם
נדמה שמראה החסרונות בהם לוקים בני האדם מן הינקות ועד לסוף הזקנה עלול להביא לייאוש. אף-על-פי-כן זה לא צריך להאפיל על הלך הרוח, כי עדיף להכיר מי הם האויבים השוכנים בנו כדי להיאבק בהם בפיקחון מנטאלי מאשר להתעלם מהם ולהיות נתון לחסדי השפעתם הרודנית ולסבול בהכנעה לרוב אי-נעימויות ומשברים שהם מעוללים לנו יום-יום. ואם, במקרה, נגלה שחיסרון זה או אחר לא נמצא בנו, האם אין כאן מקום להומניזם כן ויעיל לסייע לאחרים להיפטר מהם? היעדר של גישה זו תחשוף לקות לא ראויה ושמה אנוכיות שבתורו מגלה חוסר אחווה (סולידריות).
חסרון ואנטי-חסרון
חסרון
הלוגוסופיה מכנה כך את המחשבה השלילית הנעוצה במנטה ומפעילה לחץ כבר על כוח הרצון של הפרט, ומביאה אותו לספק את תאבונה הפסיכי שלא יודע שובע. זו מחשבה בעלת אופי שתלטני ואובססיבי שבמקביל לפעולתה המזיקה, מפעילה השפעה כה גדולה על חייו של האדם שזה זוכה להיקרא בשמו של החיסרון שמאפיין אותו. כך קורה שבמקרים מסוימים מכנים מישהו יהיר, שומר טינה, אנוכי, עקשן, חסר סובלנות או במקרים אחרים כמתנשא, צבוע, כסיל, חטטן, עיקש, אווילי וכו'. המעניין הוא שהאדם עצמו אינו שותף לדבר, אולי כיוון שאלה המכנים אותו בשם המגרעת בה הוא לוקה שומרים על העניין בגדר סוד אותו הם נהנים לחלוק מאחורי גבו.
תצורת החיסרון יכולה להשתנות בתוך אדם מסוים עצמו. זה בא לומר שחיסרון לא פועל תמיד באותה דרך, מה שמקשה לפעמים על זיהויו. מכאן חשיבותו של התהליך לשיפור מודע המביא להכרה עצמית. הרי בתהליך זה כל חיסרון יכול להיות נצפה מבלי לאבד קשר עין איתו ומבחינים בו דרך מאפייניו הייחודיים המתפרצים, יהיו אשר יהיו הוריאציות של ביטויו או החזות שהוא ילבש.
כל חיסרון הוא תולדה של הסטייה שהאדם חווה בתהליך מזיגת תכונותיו הטובות ושל השימוש הלקוי של נתוניו האינטלקטואלים, הפסיכים והמוסריים. אי-הכרתו של קיומו כישות מודעת ובעלת יכולת מביאה אותו לעשות טעויות אין ספור המתבטאות כחסרונות הטבועים בפסיכולוגיה האישית.
החסרונות בעצם פועלים כגייס חמישי פסיכולוגי שהוחדרו בישות הפנימית שלנו ע"י גורמי הרוע. מכאן הקושי הרב שקיים כדי לגלות אותם, להשתכנע בממשותם וליזום ביושרה את המשימה לשרש אותם וכך לטהר את חיינו, אותם הם כה מזיקים ומדכאים.
אנטי-חיסרון
זו המחשבה בה בחרנו כדי להטיל עליה את המשימה להתנגד לאותו חיסרון. הודות לתרומתה החיונית כוח הרצון מתחזק ופועלת באינטליגנציה ומאיצה בה שתנקוט צעדים מנטאליים הנוטים לבטל את העריצות שהחיסרון מפעיל על המנגנונים המנטאליים, הרגשיים והרוחניים של האדם.
האנטי-חיסרון הוא מעין מחשבת משטרה שיש לכונן במנטה במטרה להשגיח, לגעור ולעצור את מחשבת החיסרון, זמנית או לצמיתות.
טכניקה להתמודדות עם החסרונות
בתחילת הדרך ניתקל, ללא ספק בקשיים, בעיקר קשיי הבנה. נדרשים ניסיונות חוזרים ונשנים עד שנוכל לכוון את צעדינו - בדיוק סביר- לאיתור חסרונותינו. משהשגנו יעד זה, יהיה עלינו להעמיק יותר במטרה לגלות מהי הצורה שהחסרונות עלולים ללבוש ומהי רמת התחכום של המחשבות המרכיבות אותם. זאת משום שמחשבות אלו נוהגות להסוות את כוונותיהן האמיתיות בצורות רבות ומגוונות. בזאת הן (המחשבות) דומות לזיקית המאמצת לעצמה את צבע האבן או העץ עליו היא נחה - כהסוואה. יתרה מזאת - גם לאחר שכבר הבחנו בחסרון אנחנו חייבים להמשיך ולפקוח עליו עין משום שערמומיותו תעזור לו למנוע מאתנו לתפוס אותו בקלקלתו עם הופעתו. בדיקה מעמיקה ש"לאחר מעשה" תאפשר לנו לעמוד על הגמישות הרבה של תכסיסיו ולהיווכח כיצד ועד כמה הוא פוגע בישות הפסיכולוגית. פגיעה המתבטאת בחיים עצמם. מעמד זה יהווה הזדמנות פז להישיר מבט על עצמנו ולשאול גלויות האם אנו מוכנים לוותר ולסלוח לחסרון על התפרצויותיו או שאנו נעדיף לאזור אומץ ולהחליט להמשיך להיאבק בו.
לאחר הערכת הנזק הנגרם ע"י החיסרון נתרכז ביישום שיטת עקירת-חסרון-בשלבים המתבססת על החלטתנו ע"י הכנסת התיקונים הנדרשים. תנאי הכרחי להצלחה הוא השמירה על מחשבת התכלית של השיפור העצמי וערנות להתנהגות הרצויה בהתאם לדרישות המאפיינות את האנטי-חסרון. התרכזות בפעילות הפנימית הזו והיותה נעשתה במודעות מלאה תחזק - בחיוניות הולכת וגדלה - את יכולת הרצון להתמודד ולהתגבר על כל חסרון שינסה להטותנו מדרכנו.
כאן יעלה הקורא לעצמו בדמיונו חקלאי אשר אדמתו נכבשה ע"י חיות טרף. לאחר שהשחיתו את שדותיו שמות פניהן, צמאות לדם, לעבר ביתו במטרה לחסלו. נניח שמישהו דאג להעביר אליו כלי נשק להגן על חייו ורכושו אך החקלאי לא ראה כלים אלה מעודו וכמובן אינו יודע איך להשתמש בהם. מה יעשה החקלאי בכלי הנשק שבהם אינו יודע להשתמש כהלכה? חיות הטרף תבהלנה אמנם מעט מקולות הנפץ שכלי הנשק ישמיעו אך מהר מאוד יבחינו בחוסר יעילותם ויחזרו לתקוף את החקלאי במשנה מרץ. זה יהיה גורלו של לימוד הלוגוסופיה. הלימוד יהיה לשווא אם לא נדע ליישם אותו הלכה למעשה והרי כמה עצות:
הבה נתייחס לחסרונות כאל חיות טרף מנטאליות שלא תסתפקנה בכך שתטרופנה את המחשבות ואת היעדים הנכספים שכל אדם שומר ומטפח במרחב המנטאלי שלו. הדחף של חיות הטרף המנטאליות הוא להרס מוחלט. ניקח לדוגמא את הפסימיות, העקשנות, הרשלנות ההתלהבות המוגזמת. כל אלה גורמים לפגיעה ברגשות האציליים ביותר ואף בחיי בעל החסרונות עצמו. חובה לגבור על מחשבות אלה אם איננו רוצים שהן תגברנה עלינו. על כן נתאמן בקליעה למטרה, בזהירות הדרושה. נרדוף ונצוד את החסרונות וע"י כך נשחרר את ביתנו המנטאלי מכל גורם מחליא.
כל החסרונות, מן הקל ועד הקשה ביותר, פוגעים בחיים המנטאליים כפי שהמחלות פוגעות בגוף. שאיש לא ישלה את עצמו בהאמינו שחסרון - עד כמה שיראה קל ולא מסוכן - יכול להישאר במרחב המנטאלי שלו מבלי לגרום נזק, כי אז עלול לקרות לו מה שקרה לאיכר שמצא שני גורי - נמרים ודימה בלבו שבביתו יגדלו נוחים ולא מזיקים. יום אחד - לאחר שגדלו - שכח להביא להם מזון וכשעבר ליד הנמרים הרעבים, הם התנפלו עליו וטרפו אותו. חיות טרף - אם לא נחסל אותן - לעולם תשארנה חיות-טרף, וכך גם החסרונות לעולם ישארו חסרונות כל עוד לא יעשה האדם לעקור אותם מקירבו.
אין ספק שבסוג זה של פעילות מתעוררים לחיים הפעולות הפנימיות העונות טוב יותר לשאיפות האינדיווידום לשיפור עצמי. כאשר נצטייד בלימוד הלוגוסופי לא יהיה לנו קשה לכוון את מאמצינו בביטחון ובדייקנות אל היעד הזה. צריך לזכור את שאמרנו קודם: "יישום הלימוד הלוגוסופי לגבי חסרון מסוים לא יכול להסתפק בפעולה באופן חד - פעמי: המאבק חייב להיות תמידי, לא בזעזועים אלא בביטחון ולהחלטיות.
נציין אמצעי מאד יעיל במאבק נגד האויבים החמורים של הרגישות האנושית: התבוננות בחסרונות הזולת. התבוננות שתיעשה מבלי לשכוח את חסרונותינו אנו, בעיקר כאשר מדובר באלה הדומים לחסרונות אותם אנו שוקדים לנטרל. מההרגשה הלא נעימה שגורמת לנו התנהגות הזולת, נוכל להעריך את הרושם שאנו עושים בנסיבות דומות. השוואה פשוטה זו תעודד אותנו ביתר שאת בהחלטתנו להיות נסבלים ונעימים.
דרך זו - לעולם לא נשתמש בה במטרה למתוח ביקורת, אלא רק כסיוע בדרך לשיפור עצמי - תמצא את השלמתה ואיזונה כאשר נקפיד להתבונן גם ברושם הטוב שסגולות הזולת משרות. כאן נמצא את העידוד הטבעי לרצות לפתח בנו את אותן הסגולות וכך להפוך לדוגמא חיה של קליטה והפנמת ערכים רוחניים ואתיים, ערכים שהרגישות והמודעות זקוקות להם כי הם חיוניים לעידוד והמרצת הגורמים הפנימיים של השיפור.
