מתוך פרשנות לוגוסופית
להתבוננות חשיבות מכרעת עבור הלומד הלוגוסופי, אך היא חייבת להיות שלווה ומיושמת כל הזמן. הביקורת, פרי התבוננות זו, תהיה תמיד בונה ובהשראת השאיפה הבלעדית לסייע. המתבונן יעשה טוב אם ינצל זאת כדי לאסוף אלמנטים חיוביים שישמשו את האינטליגנציה על מנת להעצים את ערכי רוחו.
כשיושג שההתבוננות, כאמור, תהפוך נוהג, נראה שהמודעות נעשית פעילה. ניתן להיווכח בכך כי הולכת ונחלשת בהדרגה, עד להיעלמותה הסופית, הנטייה המושרשת להסיח את המנטה בסוגיות מעורפלות. הריק המנטאלי הנגרם ע"י ניתוק המחשבה הוא מעין כבדות לבנה, כך מכנה זאת הלוגוסופיה, אשר מבלי להיות חלימה, היא מרתקת אליה את תשומת הלב כך שהאדם מביט אך אינו רואה, מקשיב אך אינו שומע.
על יכולת ההתבוננות להפוך לשומר מתמיד של המבצר הפנימי של הלומד. זה יחסוך ממנו להסתכן בגיבוש הכרעה על בסיס הערכות לא לו. הוא ימנע גם חדירת מחשבות בלתי רצויות במנטה, מחשבות כמו מחשבות של פאניקה, מחשבות מוטות, מגמתיות או סתם מחשבות המזיקות לשדה המנטאלי העצמי.
