– מטרת הקרן הלוגוסופית להביא לשיפור אנושיותו של האדם ובכך ליצור תרבות חדשה.
– למפעל הלוגוסופי מרכזי לימוד ברחבי העולם.
– הקרן הלוגוסופית בישראל נוסדה ונרשמה כעמותה ללא כוונת רווח (מלכ"ר) בשנת 1994. הקרן פועלת בהתנדבות. אין בה מקבלי שכר או כל הטבות אחרות.
– הקרן הלוגוסופית בישראל מדווחת, מדי שנה, כחוק, לרשויות המס ולרשם העמותות.
– בישראל קיימים שני מרכזי לימוד – בכפר סבא ובנתניה.
– הקרן מקיימת הרצאות לציבור הרחב בנושאים הנוגעים לחיי האדם בהן היא מעלה את הדרך בה מתנהלים החיים היום ומביאה את הדרך שמציעה הלוגוסופיה לחיות, להשתפר ולהתפתח.
– המתעניינים מוזמנים להשתתף בקורס מבוא הנמשך כחודשיים, של שעורים שבועיים, בני שעה וחצי, בשעות הערב. מטרת הקורס להכיר את דרך הלימוד הלוגוסופי, את המינוחים הלוגוסופיים כך שיוכלו לקבל החלטה מושכלת אם ברצונם להמשיך בדרך שיפור זו.
– אלה מחליטים להמשיך בלימוד התורה הלוגוסופית משולבים בכיתה קיימת או בכיתה ייחודית להם. השיעורים השבועיים, בני שעה וחצי, מתנהלים בהנחיית מרכז הקבוצה או בהנחיית אחד הלומדים הותיקים. ככל שמתקדמים הלומדים בתהליך השיפור מוצע להם להשתלב בהנחיית החומר.
– אין מדובר בקורס הקצוב בזמן. ככל שמתקדמים ומשתפרים – ממשיכים ללמוד חומר ברמה גבוהה יותר, האופקים מתרחבים והיכולות גדלות, מתעצמות ומרחב הלימוד והבעיות איתן מתמודדים הן ברמה גבוהה יותר ומכאן שגם הפתרונות עולים לרמה הנדרשת.
– כאמור הקרן הלוגוסופית אינה למטרת רווח וכל העוסקים בה עושים זאת בהתנדבות. עם זאת, כדי לכסות את הוצאות הקרן (דמי שכירות, ארנונה, חשמל וכו') – הקרן גובה דמי חבר חודשיים (היום 200 שח').
נשמח לראותכן/ם איתנו.
אנו עמלים רבות, מקריבים לא מעט ומשלמים מחיר יקר במסענו לקראת השחרור. שחרור מקביעותיהם של הורים, מורים, מושלים ופקידיהם בכל המסגרות המגבילות אותנו מכל עבר.
אבל, באותה עת, כל אחד מאתנו, משועבד לאלף ואחת מחשבות הצרות על המרחב המנטאלי שלו.
ק.ב. גונסלס-פקוצ'ה (1901-1963), הוגה דעות ויוצר השיטה הלוגוסופית, טוען שהמאבק האמיתי לשחרור האדם הינו מפעל אישי המתרחש בעיקר בביתו שלו, ב"ביתו המנטאלי". איכות חייו, טווח ראייתו ועומק תפישתו הינם פועל יוצא של אוכלוסיית המחשבות השוכנות בקרבו ובמידת מודעותו לכך.
גונסלס-פקוצ'ה יזמין אותנו לתהליך של שיפור חשיבתנו בנתיב לא שיגרתי. הוא יציע לנו לנטוש לזמן מה את החשיבה האינטלקטואלית השכיחה אשר יסודה בספקולציה ולהפנות את מבטינו פנימה אם כי לא על מנת לשקוע באינטרוספקציה, הרגשנית בדרך כלל, גם כאשר היא מנסה להישאר מפוקחת. המטרה תהיה התבוננות. התבוננות בתנועות המנטאליות בתוכנו, במיקרו-קוסמוס החי והתוסס בנו, והמורכב ממחשבות הנולדות, מתפתחות, קמלות, מתעצמות, מצוות…
השיטה הלוגוסופית מצמידה התנסות ולימוד תיאורטי כי רק כך נוצרת למידה משמעותית המסוגלת לתרום ללומד אותם האלמנטים החיוניים לגדילתו, שהיא ההתפתחות המודעת של פנימיותו.
מתוך לוגוסופיה, מדע ושיטה
השם "לוגוסופיה" מורכב משתי מילים יווניות: "לוגוס" ו"סופיה". המחבר אימץ מונחים אלה כשהוא מעניק להם משמעות של אמירה יוצרת או ביטוי של ההכרה העילאית ומדע מקורי או דעת; זאת במטרה להורות על סוג חדש של הכרות, תורה, מתודה וטכניקה, שהם לגמרי ייחודיים לה.
הלוגוסופיה היא תורה חדשה אשר אינה משתמעת לשתי פנים. היא חושפת הכרות בעלות אופי טרנסצנדנטלי ומקנה לרוח האדם את הפררוגטיבה שעד כה נשללה ממנו: למשול בחיי הישות אותה הוא מחייה.
תורה זו מובילה את האדם להכרה של עצמיותו, של אלוהים, של היקום וחוקיו הנצחיים. באשר ללימוד המאבחן של הבעיות שהתורה מציגה, יחד עם הפתרונות שהיא רושמת והגשמת ההוראות המבססות אותה, צריך לבצע זאת בהסתגלות לשיטה ולדיסציפלינות הקובעות והמארגנות כל פעילות, כפי שהדבר נעשה במדעים אחרים.
בדומה להרים, שומר האדם בקרביו אוצרות עלומים שעליו לגלותם ולעשות בהם שימוש, אם ברצונו להשיג את אותן המטרות הנעלות שיועדו לקיומו. מתוך ההכרה שבפנימיותו שלו יש מקום לאותו פוטנציאל סטאטי, יהיה עליו להיענות למשימה ולהפיח בה תנועה, על ידי טיפוח מודע של איכויות רוחו.
ההכרה הלוגוסופית מלמדת כיצד לטפח את אותן איכויות, ומורה את אופן השימוש בהן כדי שהמנטה, במלוא כושרה, בהשתחררה מעודף הדברים הטריוויאליים שסובבים את החיים, תזכה בסגולות של אותה פעילות, בה האינטליגנציה רוכשת תנופה התפתחותית חזקה. כל ההצעות המעוררות את ההכרה הלוגוסופית, כלום אין הן מובילות לעיצוב כישורים המצביעים על שיפור ממשי?
מתוך לוגוסופיה, מדע ושיטה
מתוך קורס לחניכה לוגוסופית
הלימוד והיישום האינדיווידואליים מכילים שלושה שלבים המתרחבים לאורך החיים, כשהוא, הלימוד, חוזר על עצמו בהתקדמות עולה.
בשלבים הראשונים התיאור הוא כלהלן:
שלב ראשון
מכיל את הלימוד הפרשני של הנושאים המרכיבים את תוכנית הלימודים. זה לא צריך להוציא נושאים אחרים, אם אלה מעניינים במיוחד את התלמיד. תחילה קוראים קריאה ראשונית של הספרים הלוגוסופיים כדי לקבל מושג, גם אם הוא כללי, של התפישה שבמקורם. מכאן נעבור ללמוד ממוקד של הסוגיות הכלולות בתוכנית עם הערות מדויקות אודות ההגשמה הלוגוסופית. עם ההתקדמות בקריאה וההתעמקות בנושאים כל אחד ישאל את עצמו מה הוא הבין וירשום זאת. זה מאד מומלץ כי שיטה זאת מאפשרת לסכם את הצעדים ההדרגתיים בשליטה בערכים הטמונים בכל הכרה. היבט זה של התהליך בו הלומד מתעד לתדרוך אישי, מסייע גם להבהרה באופן יעיל של רעיונות ומושגים.
שלב שני
מתאפיין בהתרכזות גדולה יותר בלמידה בשאיפה להכשרה מודעת. מקפידים ללוות את התנודות של המזג האישי, את הגורמים המשפיעים עליהן, וכו'. ההוראה מעובדת יותר לעומק ומתווספת כעת אל אימון יישומה בחיים במישורים הרבים והמגוונים בהם הפרט מנהל את פעילותו היומיומית.
שלב שלישי
שלב זה משלים את הסבב ומהווה את השליטה בהכרות והיצירה של מיומנויות חדשות המיועדות לטובת התהליך לשיפור מודע. נבין, ללא קושי, שמגיעים לבשלות לוגוסופית כאשר, באמצעות הלמידה הטכנית, מתגבשות הבנות בסיסיות של ההוראה, אותן מביאים לאחר-מכן אל שדה ההתנסות של חיינו אנו. ההצלחה ביישום הופכת את ההוראה להכרה. ההכרה מעוררת את המודעות האישית למציאות המכשירה אותה. מציאות ממנה זורמות – בכל פעם שהנסיבות דורשות זאת – כמעין מיומנויות נרכשות. האימון החוזר ונשנה של המיומנויות שנרכשו באופן מודע משכלל אותן. כך השימוש היומיומי מסייע לחרוט באדם, באותיות קבע, את תבנית האבטיפוס של ספירלת-ההתפתחות. אבטיפוס המיוצג על-ידי השיטה הפסיכו-דינאמית אותה הלוגוסופיה הציבה עבור התהליכים החיוניים והמדעיים ביותר שייעודם פיתוח התכונות הנעלות של המין האנושי.
הלימוד והיישום הלוגוסופיים מבקשים מאמץ אישי קטן, מאמץ ההופך ליציב ומתמיד ככל שהתמורות מפצות ביד רחבה את המסירות המעודדת והבונה. באשר לזמן הדרוש ללימוד, אנו מציעים להקדיש שעה יומית לפחות ועד כמה שאפשר ללא הפרעות.
נעים לנו לומר בחוזקה שהזמן המוקדש ללימוד וליישום של הלוגוסופיה הוא לאמתו של דבר, זמן שאדם מקדיש לעצמו, להגברת האנרגיות הפנימיות ולמיצוי המרבי של חייו. השכחה של העצמיות היא מעין שכחה פסיכולוגית בה כל אחד כולא בלי דעת את רוחו העצמי.
מתוך לוגוסופיה, מדע ושיטה
תהליך השיפור המודע מוגדר על ידי אפיון אינטגראלי וייחודי. פרוש הדבר שהוא מתפתח בכפוף לפיקוחה הישיר של התבונה, ובמודעות מוחלטת ביחס לכל אחד מן השלבים המושגים בהדרגתיות. כלומר, בכפוף לתהליך זה, קובע האדם בעצמו את הראיות לשיפורו, וקובע בהבחנה מלאה ומדויקת את יתרונותיו המוכחים.
ההתפתחות המתרחשת במשך חייו של האדם, ללא אימות אישי של כל אחת מן התנועות שמצליח הרוח לעשות ביחס למידת הדעת שהייתה לה בעת התמודדותו עם החיים, הינה מונוטונית ואיטית באופן ניכר בהתקדמותה. זוהי ההתפתחות הלא – מודעת, אשר מובילה את בני האדם לגורל בלתי נעלה.
תהליך ההתפתחות הלא מודעת נעצר הודות לרצונו המוצהר של האדם עצמו, כאשר הוא מתחיל את תהליך השיפור המודע בחסותו, עידודו, תמיכתו וסיועו המתמיד של הלימוד הלוגוסופי.
השיפור המודע כרוך בשינוי במצב, באופנתיות ובאופי. כך משיגים איכויות גבוהות יותר, אשר בשיאן מתבטלות הנטיות הישנות ונולד גניוס חדש.
התהליך אליו היא מובילה הינו הדרך לשיפור האנושי באמצעות הדעת אשר מגדילה את החיים, מרחיבה את האופקים ומחזקת את הרוח במלאה אותו אושר.
בהולכו באותה דרך, על האדם לעצב את עצמו באופן אינטגראלי ולהיות מודע לאופיו המוסרי והרוחני, כאשר התקדמותו והישגיו במשימה זו יהיו מותנים באופן ניכר במאמצים המושקעים ובדרגת ההגשמה הפנימית שיצליח לרכוש במהלך הדרך.
תהליך השיפור המודע עונה ליעוד קבוע מראש: לגבור על הגבלות הבורות ואי-השלמות באמצעות גישה של עמידה על המשמר מול כל דבר החודר לתחומי המודעות, עד שיכללו, הודות לרכישת היכולות והמאמצים אשר יושקעו בהדרגה, התחומים היקרים ביותר של התבונה. לסיכומו של דבר, ניתן לאמת את ההתפתחות המודעת אך ורק על ידי בחינה קפדנית של המחשבות והמעשים, מתוך מגמה לברור מביניהם את המועדפים עליה.
הגשמתה מחייבת, מחד, להשליך בזהירות רבה את כל העלול לפגוע בה ולפנות, מאידך, לתמריצים שבפועל, המסייעים בהענקת תוכן לחיים ומעודדים את גיבושו של מה שעדיין לובש צורה של כמיהה. כל ביטוי פנימי וחיצוני שיעלה בקנה אחד עם מטרה זו, יהיה לנו לעזר.
הצייר ממקד את המנטה שלו באותם מוטיבים, אשר, בזכות ההשראה שהם משרים עליו, מקלים על השלמת יצירתו, והלה ממשיך להיות קשוב לפרטים שלהם כדי שיוכל לשחזר ביצירתו את ההיבטים הרבים שפורסת בפניו המציאות. כמו כן, מחפש הוא את האווירה המתאימה ונותן לעצמו להיסחף במהלך מלאכתו על ידי זרם ההשראה המשתוקק לפרוץ כדי להיות מונצח בעבודתו. הוא, למעשה, מזהה את עצמו באופן מנטאלי ורוחני עם מה שבחר כמודל ליצירת הדימוי שלו. באופן דומה חייב יהיה לנהוג האדם השואף אל הדעת, מהרגע בו החל את תהליך השיפור המודע שלו.
מתוך חסרונות ונטיות האדם
נדמה שמראה החסרונות בהם לוקים בני האדם מן הינקות ועד לסוף הזקנה עלול להביא לייאוש. אף-על-פי-כן זה לא צריך להאפיל על הלך הרוח, כי עדיף להכיר מי הם האויבים השוכנים בנו כדי להיאבק בהם בפיקחון מנטאלי מאשר להתעלם מהם ולהיות נתון לחסדי השפעתם הרודנית ולסבול בהכנעה לרוב אי-נעימויות ומשברים שהם מעוללים לנו יום-יום. ואם, במקרה, נגלה שחיסרון זה או אחר לא נמצא בנו, האם אין כאן מקום להומניזם כן ויעיל לסייע לאחרים להיפטר מהם? היעדר של גישה זו תחשוף לקות לא ראויה ושמה אנוכיות שבתורו מגלה חוסר אחווה (סולידריות).
חסרון ואנטי-חסרון
חסרון
הלוגוסופיה מכנה כך את המחשבה השלילית הנעוצה במנטה ומפעילה לחץ כבר על כוח הרצון של הפרט, ומביאה אותו לספק את תאבונה הפסיכי שלא יודע שובע. זו מחשבה בעלת אופי שתלטני ואובססיבי שבמקביל לפעולתה המזיקה, מפעילה השפעה כה גדולה על חייו של האדם שזה זוכה להיקרא בשמו של החיסרון שמאפיין אותו. כך קורה שבמקרים מסוימים מכנים מישהו יהיר, שומר טינה, אנוכי, עקשן, חסר סובלנות או במקרים אחרים כמתנשא, צבוע, כסיל, חטטן, עיקש, אווילי וכו'. המעניין הוא שהאדם עצמו אינו שותף לדבר, אולי כיוון שאלה המכנים אותו בשם המגרעת בה הוא לוקה שומרים על העניין בגדר סוד אותו הם נהנים לחלוק מאחורי גבו.
תצורת החיסרון יכולה להשתנות בתוך אדם מסוים עצמו. זה בא לומר שחיסרון לא פועל תמיד באותה דרך, מה שמקשה לפעמים על זיהויו. מכאן חשיבותו של התהליך לשיפור מודע המביא להכרה עצמית. הרי בתהליך זה כל חיסרון יכול להיות נצפה מבלי לאבד קשר עין איתו ומבחינים בו דרך מאפייניו הייחודיים המתפרצים, יהיו אשר יהיו הוריאציות של ביטויו או החזות שהוא ילבש.
כל חיסרון הוא תולדה של הסטייה שהאדם חווה בתהליך מזיגת תכונותיו הטובות ושל השימוש הלקוי של נתוניו האינטלקטואלים, הפסיכים והמוסריים. אי-הכרתו של קיומו כישות מודעת ובעלת יכולת מביאה אותו לעשות טעויות אין ספור המתבטאות כחסרונות הטבועים בפסיכולוגיה האישית.
החסרונות בעצם פועלים כגייס חמישי פסיכולוגי שהוחדרו בישות הפנימית שלנו ע"י גורמי הרוע. מכאן הקושי הרב שקיים כדי לגלות אותם, להשתכנע בממשותם וליזום ביושרה את המשימה לשרש אותם וכך לטהר את חיינו, אותם הם כה מזיקים ומדכאים.
אנטי-חיסרון
זו המחשבה בה בחרנו כדי להטיל עליה את המשימה להתנגד לאותו חיסרון. הודות לתרומתה החיונית כוח הרצון מתחזק ופועלת באינטליגנציה ומאיצה בה שתנקוט צעדים מנטאליים הנוטים לבטל את העריצות שהחיסרון מפעיל על המנגנונים המנטאליים, הרגשיים והרוחניים של האדם.
האנטי-חיסרון הוא מעין מחשבת משטרה שיש לכונן במנטה במטרה להשגיח, לגעור ולעצור את מחשבת החיסרון, זמנית או לצמיתות.
טכניקה להתמודדות עם החסרונות
בתחילת הדרך ניתקל, ללא ספק בקשיים, בעיקר קשיי הבנה. נדרשים ניסיונות חוזרים ונשנים עד שנוכל לכוון את צעדינו – בדיוק סביר- לאיתור חסרונותינו. משהשגנו יעד זה, יהיה עלינו להעמיק יותר במטרה לגלות מהי הצורה שהחסרונות עלולים ללבוש ומהי רמת התחכום של המחשבות המרכיבות אותם. זאת משום שמחשבות אלו נוהגות להסוות את כוונותיהן האמיתיות בצורות רבות ומגוונות. בזאת הן (המחשבות) דומות לזיקית המאמצת לעצמה את צבע האבן או העץ עליו היא נחה – כהסוואה. יתרה מזאת – גם לאחר שכבר הבחנו בחסרון אנחנו חייבים להמשיך ולפקוח עליו עין משום שערמומיותו תעזור לו למנוע מאתנו לתפוס אותו בקלקלתו עם הופעתו. בדיקה מעמיקה ש"לאחר מעשה" תאפשר לנו לעמוד על הגמישות הרבה של תכסיסיו ולהיווכח כיצד ועד כמה הוא פוגע בישות הפסיכולוגית. פגיעה המתבטאת בחיים עצמם. מעמד זה יהווה הזדמנות פז להישיר מבט על עצמנו ולשאול גלויות האם אנו מוכנים לוותר ולסלוח לחסרון על התפרצויותיו או שאנו נעדיף לאזור אומץ ולהחליט להמשיך להיאבק בו.
לאחר הערכת הנזק הנגרם ע"י החיסרון נתרכז ביישום שיטת עקירת-חסרון-בשלבים המתבססת על החלטתנו ע"י הכנסת התיקונים הנדרשים. תנאי הכרחי להצלחה הוא השמירה על מחשבת התכלית של השיפור העצמי וערנות להתנהגות הרצויה בהתאם לדרישות המאפיינות את האנטי-חסרון. התרכזות בפעילות הפנימית הזו והיותה נעשתה במודעות מלאה תחזק – בחיוניות הולכת וגדלה – את יכולת הרצון להתמודד ולהתגבר על כל חסרון שינסה להטותנו מדרכנו.
כאן יעלה הקורא לעצמו בדמיונו חקלאי אשר אדמתו נכבשה ע"י חיות טרף. לאחר שהשחיתו את שדותיו שמות פניהן, צמאות לדם, לעבר ביתו במטרה לחסלו. נניח שמישהו דאג להעביר אליו כלי נשק להגן על חייו ורכושו אך החקלאי לא ראה כלים אלה מעודו וכמובן אינו יודע איך להשתמש בהם. מה יעשה החקלאי בכלי הנשק שבהם אינו יודע להשתמש כהלכה? חיות הטרף תבהלנה אמנם מעט מקולות הנפץ שכלי הנשק ישמיעו אך מהר מאוד יבחינו בחוסר יעילותם ויחזרו לתקוף את החקלאי במשנה מרץ. זה יהיה גורלו של לימוד הלוגוסופיה. הלימוד יהיה לשווא אם לא נדע ליישם אותו הלכה למעשה והרי כמה עצות:
הבה נתייחס לחסרונות כאל חיות טרף מנטאליות שלא תסתפקנה בכך שתטרופנה את המחשבות ואת היעדים הנכספים שכל אדם שומר ומטפח במרחב המנטאלי שלו. הדחף של חיות הטרף המנטאליות הוא להרס מוחלט. ניקח לדוגמא את הפסימיות, העקשנות, הרשלנות ההתלהבות המוגזמת. כל אלה גורמים לפגיעה ברגשות האציליים ביותר ואף בחיי בעל החסרונות עצמו. חובה לגבור על מחשבות אלה אם איננו רוצים שהן תגברנה עלינו. על כן נתאמן בקליעה למטרה, בזהירות הדרושה. נרדוף ונצוד את החסרונות וע"י כך נשחרר את ביתנו המנטאלי מכל גורם מחליא.
כל החסרונות, מן הקל ועד הקשה ביותר, פוגעים בחיים המנטאליים כפי שהמחלות פוגעות בגוף. שאיש לא ישלה את עצמו בהאמינו שחסרון – עד כמה שיראה קל ולא מסוכן – יכול להישאר במרחב המנטאלי שלו מבלי לגרום נזק, כי אז עלול לקרות לו מה שקרה לאיכר שמצא שני גורי – נמרים ודימה בלבו שבביתו יגדלו נוחים ולא מזיקים. יום אחד – לאחר שגדלו – שכח להביא להם מזון וכשעבר ליד הנמרים הרעבים, הם התנפלו עליו וטרפו אותו. חיות טרף – אם לא נחסל אותן – לעולם תשארנה חיות-טרף, וכך גם החסרונות לעולם ישארו חסרונות כל עוד לא יעשה האדם לעקור אותם מקירבו.
אין ספק שבסוג זה של פעילות מתעוררים לחיים הפעולות הפנימיות העונות טוב יותר לשאיפות האינדיווידום לשיפור עצמי. כאשר נצטייד בלימוד הלוגוסופי לא יהיה לנו קשה לכוון את מאמצינו בביטחון ובדייקנות אל היעד הזה. צריך לזכור את שאמרנו קודם: "יישום הלימוד הלוגוסופי לגבי חסרון מסוים לא יכול להסתפק בפעולה באופן חד – פעמי: המאבק חייב להיות תמידי, לא בזעזועים אלא בביטחון ולהחלטיות.
נציין אמצעי מאד יעיל במאבק נגד האויבים החמורים של הרגישות האנושית: התבוננות בחסרונות הזולת. התבוננות שתיעשה מבלי לשכוח את חסרונותינו אנו, בעיקר כאשר מדובר באלה הדומים לחסרונות אותם אנו שוקדים לנטרל. מההרגשה הלא נעימה שגורמת לנו התנהגות הזולת, נוכל להעריך את הרושם שאנו עושים בנסיבות דומות. השוואה פשוטה זו תעודד אותנו ביתר שאת בהחלטתנו להיות נסבלים ונעימים.
דרך זו – לעולם לא נשתמש בה במטרה למתוח ביקורת, אלא רק כסיוע בדרך לשיפור עצמי – תמצא את השלמתה ואיזונה כאשר נקפיד להתבונן גם ברושם הטוב שסגולות הזולת משרות. כאן נמצא את העידוד הטבעי לרצות לפתח בנו את אותן הסגולות וכך להפוך לדוגמא חיה של קליטה והפנמת ערכים רוחניים ואתיים, ערכים שהרגישות והמודעות זקוקות להם כי הם חיוניים לעידוד והמרצת הגורמים הפנימיים של השיפור.
מתוך פרשנות לוגוסופית
להתבוננות חשיבות מכרעת עבור הלומד הלוגוסופי, אך היא חייבת להיות שלווה ומיושמת כל הזמן. הביקורת, פרי התבוננות זו, תהיה תמיד בונה ובהשראת השאיפה הבלעדית לסייע. המתבונן יעשה טוב אם ינצל זאת כדי לאסוף אלמנטים חיוביים שישמשו את האינטליגנציה על מנת להעצים את ערכי רוחו.
כשיושג שההתבוננות, כאמור, תהפוך נוהג, נראה שהמודעות נעשית פעילה. ניתן להיווכח בכך כי הולכת ונחלשת בהדרגה, עד להיעלמותה הסופית, הנטייה המושרשת להסיח את המנטה בסוגיות מעורפלות. הריק המנטאלי הנגרם ע"י ניתוק המחשבה הוא מעין כבדות לבנה, כך מכנה זאת הלוגוסופיה, אשר מבלי להיות חלימה, היא מרתקת אליה את תשומת הלב כך שהאדם מביט אך אינו רואה, מקשיב אך אינו שומע.
על יכולת ההתבוננות להפוך לשומר מתמיד של המבצר הפנימי של הלומד. זה יחסוך ממנו להסתכן בגיבוש הכרעה על בסיס הערכות לא לו. הוא ימנע גם חדירת מחשבות בלתי רצויות במנטה, מחשבות כמו מחשבות של פאניקה, מחשבות מוטות, מגמתיות או סתם מחשבות המזיקות לשדה המנטאלי העצמי.
מתוך פרשנות לוגוסופית
האנשים הסובלים מחוסר הזמן הפוקד את אלה אשר מאמינים שהם תפוסים באופן מוחלט ע"י דאגותיהם, מראה דפיציט שמוקדם או מאוחר גורם לזעזועים ולהפרת האיזונים בחייהם.
בדרך הלוגוסופית החיים הופכים לאינטנסיביים כי פשטנו אותם ושכל תנועות האינטליגנציה הופכים למהירים יותר; האינטליגנציה כבר לא מבזבזת את הזמן בהסחות ולא מסכימה לעצלות המנטאלית המקהה אותה. וכאשר מצליחים לעשות ביום אחד מה שלקח עשרים או שלושים, החיים מתרחבים באופן יוצא מן הכלל, וכך מתרבות האפשרויות ליהנות מהם באופן מודע ומתקדמים לקראת ההגשמה של ייעודם הנעלה.
הזמן אובד כשלא עושים בו דבר, כשהמנטה בוהה או לא חושבת. זמן שהולך לאיבוד הם חיים עקרים שלא ראויים אפילו להיזכר בהם. זו קריאת אזהרה כלפי אלה אשר מכלים בעליבות את זמנם לריק.
ניהול הזמן הוא גורם מכריע בחיים. צריך להרוויח אותו כפי שמרוויחים את לחמינו; מרוויחים אותו כשחיים באופן מודע. לחיות כך פירושו להיות מרוכז בכל מה שעושים.
לשלוט בזמן, כשגורמים לו להיות פורה ויצרני, זה אומר שהישגנו את אחד המפתחות של ההתפתחות.
מיודע לערכו, הלומד הלוגוסופי חייב לדעת למצות אותו בחוכמה. הסחת הדעת כמוה כשוויון הנפש פוגעים באנרגיות ומעוותים את החיוניות.
מיצוי הזמן הטוב ביותר עבור הרוח הוא הזמן שהישות הפיזית מקדישה לשיפור המודע. להיות מודע לזמן שנחווה ברכישת דעת משמעו שנחלצנו מן השעבוד בו נתון האדם בבורותו.
הלומד הלוגוסופי חווה שני רגעים נפלאים בשלבים הראשונים של התהליך: הראשון הוא כאשר בהדרכת ההכרה הלוגוסופית הוא מוצא את הזמן הנדרש כדי להקדישו לשיפורו העצמי שיהיה מפעל חייו; השני בא כאשר הוא ממצה את הזמן בחוכמה, הוא מבין שהוא יכול לסייע לשיפור של הזולת.
מתוך פרשנו
קרלוס ברנרדו גונזלס פקוצ'ה
Carlos Bernardo Gonzalez-Pecotche
קרלוס ברנרדו גונזלס פקוצ'ה, הידוע גם בשם Raumsol, נולד בבואנוס איירס אשר בארגנטינה ב- 11 באוגוסט 1901. בהתבססו על תבונת רוחו, גונזלס פקוצ'ה הגיב כבר מגיל צעיר כנגד הידע המקובל והשיטות שבשימוש לעיצוב בני האדם. פקוצ'ה יצר תורה ושיטה: לוגוסופיה, המהווה קו חדש של ידע טרנסצנדנטי, החיוני לחיי האדם.
תפיסתו המקורית את חיי האדם, את האלוהים, את היקום ואת חוקיו מיקמה אותו בין חלוצי המין האנושי.
ב- 1930 פקוצ'ה ייסד את הקרן הלוגוסופית במטרה להפיץ את תורתו. הלוגוסופיה התפשטה ליבשות שונות ולארצות רבות, בהן מתרבים המרכזים הלוגוסופיים המביאים כיוון חדש של דעת.
להגשמתה היעילה של דעת זו בפנימיות האדם, פקוצ'ה הגה שיטה מקורית וייחודית, הפותחת בתהליך לשיפור מודע בחיי הפרט, ויזם בכך עידן חדש עבור האנושות.
עד יום מותו, ב- 4 באפריל 1963, פקוצ'ה הקדיש את חייו לפיתוח ולחיזוק עבודתו, שדה פתוח לשיקום הדרך המתודית של שיפורו העצמי של האדם, במצבו כישות רציונאלית, וכבעל חיים מודעים.
החשיבות והעומק של המחשבה הלוגוסופית, לעיתים קרובות הפריעו לדעה המצויה, הלהוטה לגלות את המקורות מהם גונזלס פקוצ'ה שאב את חכמתו. מחשבותיו של מחבר הלוגוסופיה הן מקוריות בהחלט, ועליו ייאמר כי לא ניזון משום מקור אחר. בהיותו צעיר מאוד הוא היה בטוח בהגשמתה המוצלחת של הפעילות הלוגוסופית, אשר את השלכותיה ראה ברור, לא רק בגלל תוכנה, כי אם בגלל המתודה שלה.
ת לוגוסופית
האנשים הסובלים מחוסר הזמן הפוקד את אלה אשר מאמינים שהם תפוסים באופן מוחלט ע"י דאגותיהם, מראה דפיציט שמוקדם או מאוחר גורם לזעזועים ולהפרת האיזונים בחייהם.
בדרך הלוגוסופית החיים הופכים לאינטנסיביים כי פשטנו אותם ושכל תנועות האינטליגנציה הופכים למהירים יותר; האינטליגנציה כבר לא מבזבזת את הזמן בהסחות ולא מסכימה לעצלות המנטאלית המקהה אותה. וכאשר מצליחים לעשות ביום אחד מה שלקח עשרים או שלושים, החיים מתרחבים באופן יוצא מן הכלל, וכך מתרבות האפשרויות ליהנות מהם באופן מודע ומתקדמים לקראת ההגשמה של ייעודם הנעלה.
הזמן אובד כשלא עושים בו דבר, כשהמנטה בוהה או לא חושבת. זמן שהולך לאיבוד הם חיים עקרים שלא ראויים אפילו להיזכר בהם. זו קריאת אזהרה כלפי אלה אשר מכלים בעליבות את זמנם לריק.
ניהול הזמן הוא גורם מכריע בחיים. צריך להרוויח אותו כפי שמרוויחים את לחמינו; מרוויחים אותו כשחיים באופן מודע. לחיות כך פירושו להיות מרוכז בכל מה שעושים.
לשלוט בזמן, כשגורמים לו להיות פורה ויצרני, זה אומר שהישגנו את אחד המפתחות של ההתפתחות.
מיודע לערכו, הלומד הלוגוסופי חייב לדעת למצות אותו בחוכמה. הסחת הדעת כמוה כשוויון הנפש פוגעים באנרגיות ומעוותים את החיוניות.
מיצוי הזמן הטוב ביותר עבור הרוח הוא הזמן שהישות הפיזית מקדישה לשיפור המודע. להיות מודע לזמן שנחווה ברכישת דעת משמעו שנחלצנו מן השעבוד בו נתון האדם בבורותו.
הלומד הלוגוסופי חווה שני רגעים נפלאים בשלבים הראשונים של התהליך: הראשון הוא כאשר בהדרכת ההכרה הלוגוסופית הוא מוצא את הזמן הנדרש כדי להקדישו לשיפורו העצמי שיהיה מפעל חייו; השני בא כאשר הוא ממצה את הזמן בחוכמה, הוא מבין שהוא יכול לסייע לשיפור של הזולת.
